פורים, מסכות והמציאות שביניהן

פורים מעולם לא היה החג שלי.

אני יותר אדם של ראש השנה או שבועות.

אולי זה בגלל הצורך בהשקעה בתחפושות, אולי בגלל השחרור שהוא דורש יציאה משליטה – משהו שתמיד אתגר אותי.

אבל עבור השותף שלי לחיים פורים זה ה- חג. 

 שם הוא פורח, כל שנה מחדש. 

הוא משקיע בתחפושת, ממציא רעיונות מקוריים, משחרר, נהנה.

אני נפעמת מלראות את ההשקעה והיכולת כל שנה להמציא את עצמו מחדש. 

בשבילי זאת עוד מסכה ובעיניו זאת הדרך הכי אמיתית לבטא את עצמו. 

עם השנים, ועם השנים כמאמנת אישית בעבודה תהליכית עם אנשים הבנתי שלכל אחד מאיתנו יש משקפיים שדרכן הוא רואה את העולם.

אותה סיטואציה, אותה חוויה – וכל אחד מאיתנו מפרש אותה אחרת.

העדשות שדרכן אנחנו רואים את המציאות מושפעות מהאמונות שלנו, מהניסיון שצברנו, מהסיפורים שסיפרנו לעצמנו במהלך השנים.

"המפה היא לא השטח" זה אחד מאבני היסוד ב- NLPמה שאנחנו רואים זו רק מפה אישית שיצרנו לעצמנו, לא האמת האבסולוטית.

וזו בדיוק הנקודה שבה מתחיל שינוי.

היכולת לזהות איך אנחנו מפרשים את המציאות ולבחור לראות עוד אופציות . 

כמאמנת, אני מאירה עם פנס את כל הדרכים האפשריות, כדי שהמתאמנים יוכלו לבחור את הדרך שמתאימה להם היום, לאור מי שהם עכשיו ומה שהם צריכים היום.

ומה קורה אז?

התקיעות מתחילה לייצר תנועה, מה שנראה בלתי אפשרי הופך לאופציה ממשית.

כי לפעמים, מה שמגביל אותנו זה לא המציאות – אלא הפרשנות שלנו עליה.

פורים שמח! 

בתמונה – יש הרבה דרכים להסתכל על הדברים קצת אחרת, לפעמים אנחנו כמו הרואה שאינו נראה...