מחוברות בעת משבר

בעת משבר המשימה העיקרית שלנו היא לייצר חיבור, לעצמנו ולסביבה שלנו בין אם משפחתית או ארגונית.

משבר ראשון - הקורונה - הייתי שכירה, חלק מארגון, פעלנו מהר, באופן יצירתי ועם תחושת שליחות. היה בזה אפקט הראשוניות – תחושת חירום שגייסה כוחות.

משבר שני - השביעי באוקטובר, הייתי עצמאית והאמת? קפאתי. לקח לי זמן להתאפס, להבין ששוב נדרש לפעול בתוך כאוס, במציאות קשה מנשוא.

הפעם לקח לי זמן להסדיר נשימה, אישית ועסקית, המציאות עולה על כל דמיון, שוב הכול השתנה ותחושה של עייפות מצטברת מאירועים, שינויים ומהרבה חוסר.

כל כך הרבה חוסר.

משבר שלישי- בימים אלו- החזית האיראנית, הפעם החלטתי שכיוון שאני כבר מנוסה במשברים כאלה, אני מתרגלת מייד חיבור חזרה למה שכבר למדתי שנותן לי כוח ומסוגלות. לוקחת נשימה, מדברת את הפחדים שלי, שואלת את עצמי מה יעזור לי ברגע הזה ממש ומה אני רוצה להשיג, ברמה האישית וברמה העסקית.

מכאן הדברים כבר רצו.

לא מדובר רק בלחזור לשגרה – אלא לייצר אותה מחדש, בכל פעם.

לבחור בפעולות הקטנות האלה (מה שמחבר אותנו חזרה), שמחזירות לנו תחושת עוגן. 

גם אם "התרגלנו" לנהל ולחיות בצד מלחמה, המציאות ממשיכה לאתגר –

אנושית, ארגונית וריגשית.

גם אצלי בקליניקה, וגם בליווי ארגוני – אני פוגשת את זה בכל שיחה.

הצורך לעצור רגע ולנשום, לאפשר מקום לקשיים לעלות, לחזק את מה שטוב ממש עכשיו, ולייצר סדר מחודש לטווח הקרוב והמיידי.

זו לא חולשה – זו מנהיגות בעידן החדש.

ניתן לקרוא בלינק המצ״ב עוד על מנהיגות במשבר. https://lnkd.in/dTAD6zDY

#leadership#engagement#מנהיגותבמשבר#מחוברות

*** בתמונה - כשהכל מתערער, החיבור מחזיק כעוגן.