ביקום אחר

ביקום אחר, כלומר, בימים שלפני ה- 7/10, היינו נמצאים היום בשלהי בחינה ויצירה של תוכניות עבודה.

כבכל שנה אוקטובר ונובמבר הם חודשי התכנון שלנו לקראת השנה האזרחית הבאה.

אבל אנחנו לא ביקום אחר.

נהפוך הוא.

אנחנו שוב בכאוס, חוסר וודאות וחוסר אונים.

והפעם מסוג אחר כמותו לא חווינו מעולם ולכן גם אין לנו את כל התשובות לכל השאלות כשהשאלה המרכזית שארגונים שואלים את עצמם היא "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?"

מצד אחד השאלה: "איך נותנים לעובדים שלנו מקום לבטא תחושות, רגשות ומחשבות?"

בין אם זה לבטא בקצב העבודה האיטי יותר, בין אם לבטא בהגעה פיזית למשרדים ובין אם לבטא במידת הריכוז שהם מצליחים לגייס למשימות ההכרחיות והשוטפות.

מצד שני עולה השאלה: "איך מקיימים את העסק וממשיכים את התפקוד שלו?" בכלל ובפרט אם אנחנו שייכים לארגון בינלאומי שלא מרגיש את מידת הכאוס שאנחנו נמצאים בה כרגע.

והשאלה אולי החשובה והמאתגרת ביותר היא "איך אנחנו מאזנים בין התשובות על שתי השאלות הקודמות?"

יש האומרים שהתשובה לאיזון היא הביטוי "שגרת מלחמה" או "שגרת חירום".

עבורי המילה שגרה עכשיו היא חדה, קשה, לא מותאמת למצב. ולפעמים אפילו מרגיזה. נראה לי שדי ברור לכולנו שמה שהיה לפני הוא לא מה שיהיה. ולכן אין לנו שגרה ידועה שאפשר לחזור אליה.

יותר מזה.

אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא כל כך כאוטית ובלתי צפויה ברמה היומית והשעתית שאין מקום בכלל לשיחה על חזרה  לשגרה שבמהותה מדברת על סדר, ארגון ועבודה סיסטמטית.

אחרים יגידו שאיזון נמצא בדרך אחרת לעבודה בתקופת מלחמה. זה מסלול חדש שצריך ליצור אותו יש מאין כי הוא מעולם לא היה קיים.

אז הנה כמה מילים על איך אני חושבת שהמסלול הזה צריך להיראות:

1.     מיקוד – לעבור על תוכנית העבודה הרבעונית. לראות אילו סדרי עדיפויות השתנו, איך אנחנו יכולים להתאים את זה להיום ומהם המיקודים לטווח המיידי.

שימו לב, הסתכלות על הטווח המיידי (היום, מחר, השבוע). כך גם המעקב והסטטוסים הם בטווח המיידי, שינויים וגמישות ידרשו מאיתנו כל הזמן.

זאת תוכנית הפעולה שלנו.

במקביל, לא לזנוח את תוכנית העבודה ל 2024. מה נרצה להשיג , מהם המיקודים שלנו לשנת העבודה הבאה?

כן, חייבים לעצור רגע להפוגה קצרה של תכנון, כדי שנהיה היוזמים שיוצרים את המציאות שלנו ולא תגובתיים. נכלול הסתכלות גמישה יותר, אשאל את עצמי איפה ניתן להיות גמישים יותר בהסתכלות העתידית. חישוב המסלול מחדש יהפוך להיות התוכנית הכי סדורה שלנו.

2.     פרסונליזציה - לשמור את מיפוי העובדים ״נושם״. כל הזמן יהיו שינויים. מי בתפקוד מלא ומי בחלקי. מי יכול לקחת משימות על חשבון מי שכרגע לא נמצא, למי נעשה התאמה במשימות ולמי נשאיר את המשימות כמו שהם. כמנהלים שוב אנו נדרשים לקחת בחשבון את המוטיבציות של העובדים, שהמציאות שלנו יכולה להשתנות על בסיס יומי.

3.     הצלחות – חשוב מאוד להמשיך לתקשר הצלחות. הצלחות אישיות, צוותיות, ארגוניות. על מנת לשמור על אופטימיות ואנרגיה מקדמת, חייבים לתת את המסרים הטובים וההצלחות שמצליחים להשיג על אף התקופה הזו.

אם התחלתם לחשוב ולא מצאתם תדעו שבטוח יש כאלו.

4.     תשתית – זה הזמן לבחון איך ממלאים את משימות התשתית שיש לנו. אלה שתמיד לא מגיעים אליהם. זמן להבין איזה תשתית יכולה לעזור לנו להתנהל טוב יותר ונכון יותר בהמשך.

תקופה שמכריחה אותנו ללמוד גמישות והתאמות אין סופיות, אישי וארגוני והאיזון ביניהם הוא משמעותי.

זה יכין אותנו ליום שאחרי, ברגע שיגיע.

צריכים עזרה בחשיבה או בתכנון, דברו איתי.